תהליכי התמודדות עם מתחים ואירועי חיים מלחיצים 

התמודדות עם  מתחים ואירועי חיים לוחצים

אירועי חיים הנם אותם מאורעות מיוחדים המתרחשים בחייו של אדם, גורמים לשינוי כלשהוא בחייו ודורשים הסתגלות.

בעבר התייחס המושג 'לחץ' למצב בו תפס האדם כי קיומו או שלמותו הפיזית נתונים לסכנה, אך כיום,  מושג הלחץ מתייחס גם לתיאורם ולהבנתם של אירועי חיים טבעיים אשר אינם בהכרח כרוכים באיום על הקיום.

תהליך ההתמודדות כולל שלושה מרכיבים עיקריים:

1. 1.תהליכי הערכה קוגניטיביים המתווכים בין אירוע לוחץ ואופן ההתמודדות

2. 2.משאבי התמודדות - משאבים פיזיים, פסיכולוגיים (אישיותיים וקוגניטיביים) וחברתיים

3. 3 .אסטרטגיות התמודדות

כיצד אנחנו מעריכים לחץ/דחק?

לזרוס ועמיתיו Lazarus et al., 1985)) טוענים שמקור הלחץ הנו בתפיסת האדם את היחסים בין הקלט הסביבתי ודרישותיו לבין סגנון חייו (אמונות, התחייבויות, מטרות) ויכולתו להתמודד או לשנות דרישות אלה.משתנים אישיותיים וסביבתיים משפיעים על תוצאותיו של מצב הלחץ באמצעות תהליך ההערכה הקוגניטיבית.תהליך זה מתבצע בשני שלבים: בהערכה הראשונית, האדם מעריך האם לגביו המפגש הינו רלבנטי, חיובי או לוחץ. הגדרת המצב כמאיים מדגישה את פוטנציאל הנזק והאובדן. הגדרת המצב כאתגר, מאידך, מדגישה את פוטנציאל הגדילה, השליטה והרווח.במידה והוערך המצב כמאיים נכנסים לפעולה תהליכי ההערכה המשנית, המעריכים את משאבי ההתמודדות של האדם.

תהליכי ההערכה הראשונית מושפעים ממאפייני הגירוי המרכיב את המצב (מידת ההיכרות עם האיום והסבירות להתרחשותו), מנורמות תרבותיות ומהמבנה הפסיכולוגי של האדם. תהליכי ההערכה השניונית מושפעים מעוצמת האיום, מגורמים המרכיבים את מצב הדחק, מהמבנה הפסיכולוגי של האדם וממשאבי ההתמודדות העומדים לרשותו.

לאחר ההערכה השניונית נבחרים סגנונות ההתמודדות המתאימים. ההערכה הקוגניטיבית וההתמודדות תלויות זו בזו.

בשנות ה- 70 הציג אנטונובסקי (1979,1987, Antonovsky) את הגישה, אותה כינה 'סלוטוגנית'. על פי המודל הסלוטוגני, stressor הוא מצב לחץ, המהווה גירוי (חיצוני או פנימי) היוצר  tension tension(מתח). מתח זה עשוי להיפתר (לטובה) באמצעות שימוש במשאבי התמודדות פנימיים או חיצוניים אשר מתאימים לסיטואציה ומצויים ברשות האדם, או - אם משאבים אלה חסרים לאדם - המתח עלול להוביל לתחושה של דחק.

מה עוזר לנו להתמודד?

תחושת קוהרנטיות - אנטונובסקי הציע משאב פנימי חשוב המסייע לפרט לעמוד במצבי דחק; 'תחושת קוהרנטיות'.

'תחושת קוהרנטיות' הינה "אוריינטציה גלובלית; דרך להשקיף על העולם; נטייה כללית ולא תגובה לסיטואציה ספציפית" (1987, עמ' 75). 'תחושת קוהרנטיות' בנויה משלושה מרכיבים:

 1. הבנה- המידה בה תופס הפרט את הגירויים שהוא ניצב מולם כבעלי משמעות קוגניטיבית וניתנים לחיזוי.

2. יכולת הטיפול בבעיות (Manageability)- המידה בה תופס הפרט את המשאבים העומדים לרשותו כמספיקים כדי לעמוד בדרישות המוצבות בפניו על ידי גירויים פנימיים וחיצוניים.

3. משמעותיות- המידה בה חש הפרט כי החיים הם בעלי משמעות רגשית ולפחות חלק מהבעיות והדרישות היומיומיות מהווה בעבורו אתגר יותר מאשר עול מכביד.

מקורה של תחושת הקוהרנטיות הוא בילדות, אולם היא דינאמית ומתפתחת לאורך כל החיים. תחושת הקוהרנטיות מתייצבת במעבר לבגרות והיא נשמרת לאורך החיים מאחר ויש נטייה לשמור על יציבות, קביעות והכללה של הרמה שבה תכונה זו נמצאת.  תחושת קוהרנטיות, כמשאב פנימי של אדם במשבר, עשויה לתרום באופן משמעותי לרווחה נפשית ולצמיחה ממשבר.

אסטרטגיית ההתמודדות - התמודדות הממוקדת בבעיה (אינסטרומנטאלית) נמצאה כמקדמת רווחה נפשית וצמיחה אישית.

אופטימיות - אופטימיות הינה תכונה אישיותית, המעורבת בתהליך התמודדות. לאנשים אופטימיים יש ציפיות נעימות יותר בנוגע לעתיד. אנשים אופטימיים מדווחים בזמן הלחץ ולאחריו, על תכנונים רבים יותר ועל בניית מטרות אליהן ישאפו לאחר שמצב הלחץ יחלוף. הם מתמקדים יותר באספקטים החיוביים של החוויה, ומנסים לעבד ולקלוט אותה. תגובתם לקושי היא בהשקעת מאמץ נוסף, לעומת אנשים פסימיים, הנכנעים מהר יותר.

משמעות - המושג "משמעות" הוא מרכזי בתאוריה האקזיסטנציאליסטיות והתפתח גם בגישות הקוגניטיביות שעוסקות בהתמודדות (coping). פרנקל (1970) טען שאם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל. אין לך דבר בעולם, הוא אומר, שעשוי לעזור לאדם להתגבר אף על הגרוע מכל, כמו הידיעה כי יש פשר לחייו. מחקרים שעסקו ברעיון של משמעות בחיים מצאו כי משמעות תורמת לרווחה נפשית; לבריאות נפשית, להרגשת שמחה, לרמות נמוכות של סימפטומים דיכאוניים ולהסתגלות.

אירועי לחץ בעבר - קיימות עדויות עקביות, המוכיחות כי אנשים העוברים בחייהם אירועי לחץ קשים נותרים פגיעים ורגישים יותר למצוקות עתידיות. יתר על כן, אפילו אנשים, שהתגברו לכאורה על הטראומה, עתידים לסבול מרגישות-יתר בעתיד. לעומת גישות אלה, יש הרואים בלחץ הזדמנות ללמידה המקטינה סיכון לנזק ומגדילה את רפרטואר מיומנויות ההתמודדות (Meichenbaum, 1974). למרות ההשלכות הקשות של משברים העלולים לפקוד אותנו במהלך החיים, רוב בני האדם מתמודדים איתם בהצלחה, ומחזירים לעצמם איכות חיים, מסוגלים להציג התנסויות ורגשות חיוביים ואף להגיע  להתפתחות מעבר לרמת התפקוד הפסיכולוגית הנוכחית, קרי  לצמיחה.

אמונה - הדת עשויה לסייע בתהליך ההתמודדות בשתי דרכים: כמספקת מערכת אמונות או פרספקטיבה שבאמצעותה האדם מוצא משמעות למצב וכן כמאפשרת שייכות למערך חברתי או לקהילה.

תמיכה חברתית - מידת ההתאמה שבין צרכיו החברתיים של היחיד לבין המשאבים הסביבתיים העומדים לרשותו לסיפוק צרכים אלה; המידה בה צרכיו החברתיים של אדם מקבלים סיפוק דרך אינטראקציה עם הזולת; מידע המוביל את האדם לאמונה שאוהבים ומעריכים אותו ושהוא שייך.

אסטרטגיות התמודדות

לזרוס ופולקמן Lazaruse & Folkman, 1984) ) מחלקים את אסטרטגיות ההתמודדות לשני סוגים: 1. התמודדות הממוקדת בבעיה (אינסטרומנטלית)- שמטרתה לפתור בעיה או לחץ באמצעות עשייה הממוקדת בסביבה או בעצמי. בהתמודדות זו כלולות התנהגויות של חיפוש אינפורמציה או עצה ביחס לבעיה, פעולות לפתרון הבעיה ופתוח מקורות הנאה אלטרנטיביים.

 2. התמודדות הממוקדת ברגשות (אמוציונאלית)- שמטרתה להפחית לחץ סביל הקשור לסיטואציה מסוימת.בהתמודדות זו כלולות התנהגויות של ויסות רגשי (פעולות של שליטה על רגשות שליליים המתעוררים ע"י האירוע), קבלה מתוך השלמה ופורקן רגשות.

בחלוקה נוספת, מתייחסים גם להתמודדות של הימנעות ולהתמודדות של חיפוש תמיכה חברתית.

חלוקה כללית זו מתייחסת לשמונה מימדי התמודדות שונים: התמודדות ממוקדת בבעיה; הרחקה רגשית; הדגשת החיובי; הפחתת מתח; בידוד רגשי; האשמה עצמית; בקשת תמיכה ופנטזיה של מילוי משאלה.

 הערות:המאמר מבוסס על סדנה להפגת לחצים שהעברתי במסגרת המכללה למנהל

 ניתן לקרוא מאמרים נוספים באתר שלי: www.hebpsy.net/ruthharpaz